פסק-דין בתיק ע"ע 7758-10-11

השופט אילן איטח

1.                 לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציג הציבור מר סרחיו דקל; ס"ע 2383-08) בו התקבלה עתירת המשיב כנגד אי הכללתו בהסדר הפנסיה התקציבית במסגרת שירותו כשוטר.

המסגרת העובדתית

2.                 המשיב שירת בצה"ל בשירות חובה החל מיום 23.11.95 עד יום 22.11.98 ובשירות קבע החל מיום 23.11.98 עד יום 3.11.04.

3.                 טרם שחרורו מצה"ל, בחודש אפריל 2004, פנה המשיב למערערת 1 (להלן - משטרת ישראל או המשטרה) לשם בחינת האפשרות להשתלב במסגרתה. בתחילה נבחנה אפשרות גיוסו של המשיב למשמר הגבול, ובחודש אוקטובר 2004 אף החל המשיב במסלול הגיוס. במהלך חודש פברואר 2005 הפסיק המשיב את הליך גיוסו למשמר הגבול וביקש לבחון את התאמתו לתפקיד חוקר במשטרת ישראל. בסמוך לאחר מכן, ביקש המשיב להשלים את הליכי הגיוס למשטרת ישראל.

4.                 בין לבין ובמקביל להליכי הגיוס למשטרה, עמד המשיב לדין בגין עבירת תנועה. ביום 9.5.05 ניתן גזר הדין בעניינו (ת 5224/05). יוער, כי אין מחלוקת שלא היה בגזר הדין כדי למנוע את גיוסו של המשיב למשטרת ישראל.

5.                 ביום 16.6.05 גויס המשיב למשטרת ישראל ומאז הוא משרת כחוקר במפלג מיעוטים בימ"ר ירושלים.

6.                 המשיב ביקש להיכלל במסלול של פנסיה תקציבית, אך הדבר לא אושר לו מהטעם שאינו עומד בתנאי סעיף 108ח' (5)(ד) ל חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות), בדבר הפסקה שאינה עולה על שישה חודשים בין "שירות" ל"שירות" במערך כוחות הבטחון.

לא היתה מחלוקת שעל מנת שהמשיב יעמוד בתנאי האמור בסעיף 108ח' לחוק הגמלאות, גיוסו למשטרת ישראל צריך היה להתבצע לכל המאוחר ביום 3.5.05.

7.                 ביום 1.9.06 פנה המשיב במכתב לראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל, וביקש, בשים לב לנסיבות הענין, להכלילו במסגרת הפנסיה התקציבית ולא במסגרת הפנסיה הצוברת. מתשובתה של ראש מדור תנאי שכר במשטרה - גב' חמדה לוי, מיום 30.1.07, עלה כי בקשתו של המשיב הועברה למערער 2 (להלן - הממונה) וזה השיב בשלילה לבקשת המשיב מהנימוק שהוא אינו עומד בתנאי הסעיף האמור.

8.                 ביום 14.11.07 פנה ב"כ המשיב לממונה והעלה פעם נוספת את טענותיו בנוגע לאי הכללתו במסגרת הפנסיה התקציבית. פנייה זו לא נענתה, חרף מכתבי תזכורת.

ההליך בבית הדין האזורי

9.                 על רקע האמור פנה המשיב לבית הדין האזורי. בתמצית טען המשיב כי הליך גיוסו למשטרת ישראל התעכב בעטייה של המשטרה ולא היתה לו כל שליטה על כך. בנוסף, ביקש המשיב לתת פרשנות תכליתית להוראת סעיף 108ח', באופן שיש לראותו כמי שלא חלפה תקופה של 6 חודשים בין שירותו בצה"ל לשירותו במשטרת ישראל. לטענתו הוא היה מוכן ומזומן להתגייס למשטרת ישראל כבר בחודש אפריל 2005, אולם המשטרה היא זו שעיכבה את גיוסו בשל מכסת גיוס, ועל כן גויס רק ביום 16.6.06 - כחודש ו-11 יום לאחר חלוף ששת החודשים מאז השחרור מצה"ל.

10.             משטרת ישראל טענה כי המשיב גויס בפועל לאחר שחלפו שישה חודשים מיום שחרורו מצה"ל ועל כן אינו עומד בדרישות חוק הגמלאות המאפשרות להכלל בפנסיה התקציבית, ודי בכך בכדי לדחות את תביעתו. עוד נטען כי טענת המשיב כאילו גיוסו המאוחר נובע ממכסת גיוס אינה נכונה, שכן גיוסו עוכב בשל העובדה שבחודש מרץ 2005 נודע למערערים כי מתנהל נגד המשיב הליך משפטי בבית משפט לתעבורה, ובהתאם לנוהלי משטרת ישראל לא ניתן בנסיבות אלה לגייס את המועמד. רק ביום 11.5.05 המציא המשיב ללשכת הגיוס את גזר הדין שניתן בעניינו בהליך האמור. המצאת גזר הדין היתה כשבוע לאחר שחלף המועד האחרון בו היה יכול המשיב להיכנס למסגרת הפנסיה התקציבית. בנסיבות אלה טענו המערערות כי המשיב אינו זכאי להיכלל בפנסיה תקציבית.

11.             בבית הדין האזורי הוצבו לדיון שתי שאלות עיקריות: האחת, בעטיו של מי נגרם הפער של למעלה משישה חודשים בין שחרורו של המשיב מצה"ל לבין גיוסו למשטרת ישראל, והאם יש רלבנטיות לשאלה זו, או שדי בעובדה שהמשיב אחר את המועד בכדי לקבוע שההחלטה שלא לצרפו למסגרת הפנסיה התקציבית היתה נכונה; השניה, האם מועד גיוסו של המשיב למשטרת ישראל נבע כגרסתו מהעדר מכסות גיוס, או שמא כגרסת המדינה הדבר נבע מסיבות הקשורות להליך שהתנהל כנגד המשיב בבית המשפט לתעבורה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

12.             בית הדין האזורי קיבל את עתירת המשיב וקבע כי באופן חריג יש להתערב בהחלטת הממונה שלא להכלילו במסגרת הפנסיה התקציבית. בית הדין קבע כי נפלו פגמים מהותיים בהתנהלות משטרת ישראל ובשיקול הדעת המנהלי, תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ופגיעה לא מידתית בזכויות המשיב. עוד נקבע כי פגמים אלו הביאו לתוצאה של השלמת הליכי גיוסו של המשיב לאחר המועד הקובע - 3.5.05. בית הדין ציין כי הוא ער לפסיקה ולחוק בעניין הזכאות לפנסיה תקציבית ולכך שלא בנקל יפתח בית הדין פתח להכללת אדם בפנסיה התקציבית אם לא עמד במסגרת הנוקשה של החוק. יחד עם זאת, צוין כי עצם החרגת כוחות הביטחון ומתן האפשרות לצירופם להסדר הפנסיה התקציבית מלמדת על רצון המחוקק לעודד את הפורש משירות צבאי להמשיך ולשרת את המדינה במשטרה.

13.             עוד נקבע כי ההחלטה שלא לצרף את המשיב לפנסיה תקציבית הינה החלטה מנהלית. בהתאם בחן בית הדין האזורי את עמדת המערערים: בית הדין ציין כי לפי ההלכה הפסוקה, שעה שבית הדין בוחן את פעילותה של רשות מנהלית, עומד לנגד עיניו הכלל לפיו חזקה על הרשות שהיא פועלת כדין; בית הדין אינו מתערב בשיקולי הרשות ואינו ממיר את שיקוליה בשיקוליו שלו כל עוד הרשות פועלת ושוקלת את החלטתה באופן ענייני, בתום לב, בסבירות ובמסגרת הסמכויות שהוענקו לה על פי דין.

14.             בית הדין האזורי קבע כי בהתנהלות משטרת ישראל נפלו פגמים מהותיים וטעויות בשיקול הדעת המנהלי. בית הדין קיבל כמהימנה את עדותה של גב' רימונה עמר - מי ששימשה בתקופה הרלוונטית כמאבחנת בלשכת הגיוס,  ולפיה היה ידוע מתחילת הליך גיוסו של המשיב למשטרת ישראל כי יש לגייסו לפני יום 3.5.05 על מנת שייכלל במסגרת הפנסיה התקציבית.